החלטה בתיק בר"ע 3186/07

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמעון פיינברג) מיום 30.4.07, במסגרתה הורה בית משפט קמא למבקש (להלן - הבנק) לגלות למשיב, עו"ד רמי בביאן, הסכמי שכר טרחה שנחתמו בין הבנק לבין עורכי דין לגביהם טען הבנק כי ייצגו אותו בהליך אחר.

2.         בשנת 2006 הגיש המשיב תביעה כספית נגד הבנק (היא התביעה שבמסגרתה ניתנה ההחלטה נשוא בקשה זו). בכתב התביעה טען המשיב כי הבנק לא שילם לו שכר טרחה בגין פעולות שביצע עבורו לצורך גביית כספים משותפות בשם גני הר נוף (להלן - השותפות). מנגד טוען הבנק (בסעיף 30(ב) לכתב הגנתו), כי הוא גבה את הכספים (שאין חולק כי הועברו לו לבסוף) באמצעות באי-כוח (עו"ד אהרן ברוכין ועו"ד מיכל (לוי) שמואלי) עימם התקשר לצורך זה (ואשר מייצגים אותו גם בהליך הנוכחי), ולא באמצעות המשיב.

3.         ביום 22.2.07 הגיש המשיב בקשה להורות לבנק לאפשר לו לעיין בהסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין הבנק לבין עורכי הדין שלטענת הבנק הם שייצגו אותו לעניין גביית הכספים מהשותפות. המשיב סמך בקשתו על סעיף 30(ב) לכתב ההגנה של הבנק, לפיו הבנק שכר את שירותיהם של עורכי דין אחרים ולא את שירותיו שלו לצורך גביית החוב מהשותפות. בית משפט קמא נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 30.4.07, בקובעו כי מדובר במסמכים שתוכנם, לרבות המידע בדבר גובה שכר הטרחה ששילם הבנק לעורכי דינו, הנו רלוונטי לתובענה. הנימוק שניתן לכך הוא כי לאור העובדה שמדובר בתובענה בעילה של עשיית עושר שלא במשפט, גובה הסכומים ששילם הבנק לבאי-כוחו יוכל לשמש את בית המשפט, במידת הצורך, לשם קביעת גובה השכר הראוי המגיע למשיב. בית משפט קמא דחה את טענות הבנק לפיהן מדובר במידע חסוי, מהטעם לפיו חיסיון עו"ד-לקוח אינו חל על הסכמי שכר טרחה. כן נדחתה טענת הבנק לפיה גילוי המידע יפגע בזכות לפרטיות של עורכי דינו של הבנק. בית משפט קמא ציין לעניין זה, כי הזכות לפרטיות יכולה לסגת, במקרים המתאימים, מפני הצורך לגלות מידע במסגרת הליך משפטי. הבנק לא השלים עם החלטה זו והגיש את הבקשה שלפניי.

4.         לטענת הבנק, בטרם החליט בית משפט קמא להורות על גילוי המסמכים האמורים, היה עליו ליתן החלטתו באשר לטענות שהעלה בדבר התיישנות התביעה והעדר עילה. החלטה זו, יתכן כי הייתה מייתרת את הצורך בגילוי המסמכים. עוד טוען הבנק כי גובה שכר הטרחה שנקבע בהסכמים שנכרתו בינו לבין עורכי דינו אינו רלוונטי לתובענה. הבנק מוסיף וטוען כי על פי הפסיקה בשלב זה רשאי המשיב לעיין רק במסמכים הנוגעים לזכותו לקבל שכר טרחה מהבנק, ולא בחשבונות עצמם. לא זו אף זו, לטענת הבנק, בית משפט קמא התעלם בהחלטתו מכך שהמסמכים המבוקשים חסויים מכוח חיסיון עו"ד-לקוח, ומכך שגילוים יגרום לפגיעה בפרטיות עורכי הדין שייצגו את הבנק (שהיא פגיעה שמן הראוי ליחס לה משקל רב אף יותר מאשר לפגיעה בפרטיותו של הבנק עצמו). בנסיבות אלו, לטענת הבנק, היה זה מן הראוי, לכל הפחות, כי תחילה תוכרע שאלת זכותו של המשיב לקבל שכר טרחה מהבנק, ולאחר מכן, רק אם ייקבע כי קיימת זכות כאמור, ניתן יהיה לשקול לגלות את המסמכים לצורך קביעת גובה שכר הטרחה.

5.         לטענת המשיב, הסכמי שכר הטרחה הנם רלוונטיים לתובענה, וזאת, הן לעניין עצם טענת הבנק, לפיה עורכי דין אחרים ולא המשיב הם שייצגו אותו לצורך גביית הכספים, והן באשר לשאלת גובה שכר הטרחה הראוי שמגיע למשיב מהבנק עבור גביית הכספים מהשותפות (אותו ניתן יהיה לגזור משכר הטרחה שהתחייב הבנק לשלם לעורכי דינו עבור ביצוע אותה גבייה). המשיב מוסיף וטוען כי אין כל היגיון לאפשר לבנק לטעון טענת הגנה לפיה עורכי דין אחרים ולא המשיב הם שייצגו אותו, ולאחר מכן לטעון כי ההסכמים שנכרתו בינו לבין אותם עורכי דין אינם רלוונטיים לתובענה. לטענתו, די בהלכה הפסוקה לפיה ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין גילוי מסמכים, ובכלל לפיו בהתדיינות אזרחית יש לאפשר גילוי רחב על מנת לקדם את גילוי האמת, כדי להביא לדחיית הבקשה. אשר לטענת הבנק לפיה בשלב זה אין לאפשר למשיב עיון בחשבונות, אלא רק במסמכים שרלוונטיים לשאלת קיומה של חבות, לטענת המשיב הפסיקה שעליה מבקש הבנק לבסס טענה זו אינה רלוונטית למקרה הנוכחי. מדובר בפסיקה שעסקה בתביעה למתן חשבונות, כאשר במקרה כזה אכן לא ניתן, במסגרת בקשה לעיון במסמכים, לעיין בחשבונות עצמם, בעוד שבמקרה הנוכחי מדובר בתביעה כספית, במסגרתה ניתן לבקש לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים לעילת התביעה. אשר לטענת הבנק בנוגע לחיסיון-עו"ד לקוח, המשיב מבקש לאמץ את קביעתו של בית משפט קמא לעניין זה, לפיה החיסיון אינו חל על הסכמי שכר טרחה, אלא על תוכנם הענייני של השירותים המשפטיים בלבד. אשר לטענת הבנק בנוגע לפגיעה בפרטיותם של עורכי הדין של הבנק, לטענת המשיב טענה זו הנה נטולת בסיס עובדתי ומשפטי, וזאת בפרט נוכח העובדה שההסכמים שייכים גם לבנק עצמו, שהוא צד לתביעה. לבסוף, אשר לטענות הבנק לפיה היה על בית משפט קמא לדון תחילה בשאלת חובתו של הבנק לשלם למשיב שכר טרחה, ובפרט בטענותיו המקדמיות בדבר התיישנות והעדר עילה, ורק לאחר מכן, במידת הצורך, לדון בגילוי המסמכים ככל שהם רלוונטיים לנושא גובה שכר הטרחה, לטענת המשיב בית משפט קמא רשאי לקבוע את אופן ניהול הדיון שלפניו, ובכלל זה את סדר הדיון, וערכאת הערעור אינה מתערבת בנושאים מעין אלו. לא זו אף זו, לטענת המשיב הוא השיב לטענות הבנק בדבר התיישנות והעדר עילה תשובות ניצחות במסגרת הדיונים בבית משפט קמא, ובית משפט קמא אף קבע, לעניין העדר עילה, כי לכאורה קיימת לו נגד הבנק עילת תביעה, של עשיית עושר שלא במשפט.

6.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

משטען הבנק, בתגובה לטענת המשיב לפיה על הבנק לשלם לו שכר טרחה בגין פעולות שביצע עבור הבנק, כי עורכי דין אחרים ולא המשיב הם שביצעו עבורו פעולות אלו, לא ניתן עוד לטעון כי הסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין הבנק לבין אותם עורכי דין אינם רלוונטיים לתביעה. ודוק, באמצעות ההסכמים שנכרתו בין הבנק לבין אותם עורכי דין, והחשבוניות שהוצאו בגין השירותים שסיפקו אותם עורכי דין לבנק, אפשר וניתן יהיה ללמוד האם אכן שכר הבנק עורכי דין אחרים לצורך ביצוע אותן פעולות שלטענת המשיב הוא זה שביצען עבור הבנק, והאם אותם עורכי דין, ולא המשיב, הם שביצעו עבורו בפועל פעולות אלו. בנוסף, כפי שציין בית משפט קמא, במידה שהבנק אכן שכר עורכי דין אחרים לצורך ביצוע אותם פעולות, ובמידה ויתברר כי מי שביצען לבסוף בפועל עבור הבנק היה המשיב, ניתן יהיה ללמוד מסכומי שכר הטרחה שעליהם סוכם בין הבנק לבין עורכי הדין ששכר לעניין שווי השירות שסיפק המשיב לבנק. מכאן שאין כל מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא (התערבות שבנושאים אלו היא ממילא מצומצמת) לפיה מדובר במסמכים שהנם רלוונטיים לתביעה ויש לגלותם.

אין לקבל גם את טענת הבנק לפיה היה על בית המשפט להכריע תחילה בשאלת קיומה של חבות של הבנק כלפי המשיב, ורק לאחר מכן, במידה ויתברר כי קיימת חבות כאמור, לשקול את גילוי ההסכמים לצורך קביעת הזכר הראוי. כפי שפורט לעיל, הסכמי שכר הטרחה אינם רלוונטיים רק לצורך קביעת שווי השירות שהמשיב טוען כי סיפק לבנק, אלא גם על מנת לקבוע האם אכן סיפק המשיב שירות זה לבנק, או שמא סופק השירות על ידי עורכי דין אחרים. בנוסף, בית משפט קמא הוא המוסמך לקבוע את מהלך הדיון בתיקים המתנהלים לפניו, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בנושא זה.

7.         נותר אם כן לדון בטענות הבנק שעניינן חיסיון עו"ד-לקוח ופגיעה בפרטיות. אשר לטענת החיסיון, על פי ההלכה, הסכמי שכר טרחה, ברגיל, אינם חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח, שכן עניינם הוא בנושאים דוגמת שכרו של עורך הדין, זהות הלקוח ועובדת הפנייה אל עורך הדין וסוג השירות ומהות הטיפול, שאינם קשורים לתוכן השירות שהעניק עורך הדין ללקוח ולכן אינם חסויים (ר' יעקב קדמי על הראיות - חלק שני, תשס"ד-2003, עמ'  948-949). הבנק לא הסביר מדוע המקרה הנוכחי חורג מהאמור לעיל.

אין לקבל גם את טענת הבנק שעניינה הפגיעה בפרטיותם של עורכי הדין שעימם חתם על ההסכמים (פגיעה שלטענתו יש ליתן לה משקל רב שכן מדובר במי שאינו צד להליך). אכן, המידע הכלול בהסכמים הוא מידע שגילויו עלול לפגוע במידת מה בפרטיותם של עורכי הדין. על פי הפסיקה, על בית המשפט לשקול פגיעה זו אל מול הצורך בגילוי המסמכים בהליך המשפטי, ובמידת האפשר להימנע ממנה (ר' בע"מ 3542/04 סלס נ' סלס (פורסם בנבו, 20.6.05 (להלן - פסק דין סלס)). ואולם, במקרה הנוכחי, במסגרת האיזון בין האינטרס בגילוי המסמכים לבין הפגיעה בפרטיות שתגרם כתוצאה מגילוים, גובר הראשון. כפי שפורט לעיל, מדובר במסמכים שהנם רלוונטיים להליך וליכולתו של התובע להוכיח את תביעתו שעניינה אי-תשלום שכר טרחה בגין שירות שהעניק לבנק. מנגד, חשיפת הסכמי שכר טרחה של עורכי הדין, שעניינם גביית חובות מחייב מסוים עבור לקוח מסוים, ובהעדר ראיות ללמד אחרת, אינה בגדר פגיעה חמורה בפרטיותם של עורכי הדין. לא זו אף זו, מדובר אמנם בפגיעה בפרטיות של מי שאינו צד להליך, לגביה יש לנקוט הקפדה יתרה, אך מנגד, אין המדובר בצד שלישי שלא הייתה לו הזדמנות להשמיע את דברו וקיים החשש כי בית המשפט לא יכול לשקול, בהעדרו, את מידת הפגיעה שתגרם לו (לעניין נפקותה של עובדה זו ר' פסקאות 14-15 לפסק דין סלס). כאמור, עורכי הדין שאת ההסכמים עימם מבקש המשיב לגלות, הם אותם עורכי דין המייצגים את הבנק במסגרת ההליך הנוכחי. משכך, ככל שסברו עורכי הדין כי גילוי ההסכמים יפגע באופן ממשי בפרטיותם, היה לאל ידם לטעון באופן מפורט לעניין זה, ולא להסתפק בטענה הסתמית שהובאה מפי הבנק.

8.         לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

9.         הבנק ישא בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסכום של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

10.       המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.    

ניתנה היום, כ"א באלול תשס"ז (4 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: